קשה לי עם אנשים ...

תמיד הייתה לי בעייה עם אנשים אני תמיד פחדתי מהם ..לא יודעת איך לקרוא לזה אולי ביישנות ..עד עכשיו קשה לי לעשות כל מיני פעלות לבד כמו להתקשר לאנשהו ולדבר עם מישהו זר לחלוטיו לדוגמא : להתקשר לחנות ולשאול עד איזה שעה היא עובדת? דברים כאלה שנשמעים לכם שטוטיים לגמריי די קשים לי יש לי עוד דוגמא לקנות בקפיטרה של בית ספר אני פשוט לא מרגישה בנוח לבקש מהמוכר שיביא לי דברים אני רגילה ללכת לחנות לקחת את מה שאני רוצה לשלם וללכת בלי לפתח שיחות כלשהם אבל לפעמים כשאני לא לבד או כשאני מרגישה בטוחה ומכירה את הבנאדם אז קל לי יותר לפתח שיחה .. כמו למשל עם חברות או עם אנשים שקל להתחבר אליהם שבאים אלייך וישר את יודע שהם יהיו החברים שלך .. הכי קשה זה להתחבר עם אנשים שחושבים שאתה מוזר .. לא משלהם אני לא יודעת מה בדיוק הם חושבים באמת שלא .. אבל אני מתארת לעצמי .. בשבילי אנשים אלה הם קבוצת הצופיפניקים .. לפחות אצלי הם אנשים ילדותיים מאוד יותר ממני טיפשים .. טוב לא כולם אבל רובם. לדוגמא היום ב"הכשרה " של העבודה שלי היו צופיפניקים והיו שם שתיים שנראו לי הבנות הכי מטומטמות בעולם (אני לא מדברת מטומטמות מבחינה לימודית אלא יותר במה שלא קשור ללימודים ) קודם כל יש להן את הקול הכי מעצבן שתשמעו בחיים ובנוסף לזה הם מדברות שטויות על גבי שטויות זה כיאילו לבנאדם אין השכלה בכלל חוץ מהלתבטל או ללכת לצופים אני יודעת שזה לא כך כי הם מצליחים בלימודים אבל זה נראה ככה. בנוסף לכל זה צופיפניקים מסתובבים בחבורות כל הזמן תמיד יש להם משהו משותף ולכן קשה להשתלב ביניהם .... אני בטוחה שהקשר שלהם איתי לא חסר להם וגם לי הוא לא חסר אבל בעבודה הזאת הייתי רוצה שהיו בינינו יחסים יותר קלים שיהיה כיף שיגידו שלום בבוקר אתם יודעים .. למרות זה הכרתי שם מישהי ממש נחמדה שהתברר גם שהיא גרה לידי ובנוסף לזה עובדת איתי חברה מי"ב ויש עוד אחת מהבית ספר אבל היא גם די סנובית אליי אז לא יודעת מה יהיה איתה בנוגע לכל השאר יש אנשים מהבית ספר אבל הם צופיפניקים והשאר עדיין לא הכרתי כל כך

מקווה שיהיה לי כיף שם כמו שהיה לי שנה שעברה דרך אגב היום הבוס שלי משנה שעברה התקשר אליי ושאל אם אני העבוד גם השנה וסירבתי לו אני מקווה שאני לא אתחרט על זה .. לא יצאתי להליכה ואני מתה מחום בישראל הזאת

וזהו נגמר להיום