מחסום
יש בינינו מחסום שכנראה רק אני מרגישה אותו ואולי גם אתה...אני מתה לעבור אותו אבל לא יודעת איך ..לא יודעת עם מה ..אולי הוא יותר מידי גבוה בשביל המימדים הקטנים שלי ואולי אתה מגדיל אותו כל יום בשבילי ואני פשוט לא עומדת בקצב.. יכול להיות בעצם שאני זאת ששמה מחסום ענק מולי ואני פשוט לא שמה לב שהוא שם בעצם אני שמה סביבי כמה מחסומים שסוגרים את עצמי סביב סביב כמו חדר בעל ארבעה קירות שאין בו דלתות ואין בו חלנות ..כמו חדר של אדם משוגע מרופד לבן וכמה שהוא ינסה לצאת ממנו הוא לא יוכל וכמה שהוא ינסה לפגוע בעצמו בעזרת הקירות הוא לא יוכל . היתי רוצה לעבור את כל המחסומים את כל הקירות הרגשיות שעמדות בפיניו ופשוט להכיר אותך כמו שאתה בלי שום פוזה בלי כלום ..לראות את הדברים היפים באמת שאני לא רואה כל יום בך הייתי רוצה שתדע מי אני באמת ולא מי שהחברה חושבת שאני היא הייתי רוצה שתקרא פה כדי לדעת מה אני מרגישה ומה אני כותבת רק פה כשאין לי למי לספר. כי את זה אף אחד אינו יודע ..אף אחד אינו יודע את המחשבות האמיתיות שלי ואני גם לא רוצה שידעו טוב לפעמים כן .יש לי מחשבות לפעמים שעדיף שאנשים אחרים לא ידעו שהן קימות יש כאלה שאני אפילו מתחרטת שחשבתי אותם בכלל הפוסט הזה התחיל בכלל בזה שרציתי להגיד לך עד כמה אני מתגעגעת אליך לא ראיתי אותך כבר יומיים ואני מקווה שאני אראה אותך מחר ושתעודד אותי כמו תמיד ..אני מצטערת שלפעמים אני נראת רחוקה אבל אני פשוט לא יודעת איך להתקרב אליך כי אתה גם מתרחק ממני ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה