מתה מעייפות

לפעמים לפני השינה יותר נכון כל פעם שאני הולכת לישון מנסה להרדם רודפות אותי המחשבות עליו כן אז על מי עוד אני יכולה לחשוב אני מנסה לחשוב על אנשים אחרים אבל זה לא יוצא ואיכשהו תמיד אני חוזרת אליו מין מעגל כזה אני עוצמת את העיניים וישר עולה הדמות שלו מולי ישר אני מנסה למחוק אותה ולהחליף אותו במישהו אחר או בחברה או באמא באבא בכל דמות מרכזית בחיים שלי אבל אחרי רגע אני חוזרת לדמות הגבוה והצנומה שלו ולמבט המזלזל שלו שכיאילו אומר שאני לא מבינה כלום מהחיים האלה שאני סתם ילדה מפונקת שלא טעמה את טעם החיים האמיתיים שאני חייה בתוך אשליה בתוך בועה ככה המבט שלו גורם לי להרגיש כל פעם מחדש כשאני עוצמת את העיניים והוא עומד או יושב מולי אחר כך אני מנסה לשחזר כל מהלך שלו כל מילה שלו וכל מילה שלי ומה הייתי משנה במילים שלי מה יכולתי לשנות כדי שהוא עדיין ישאר כאן איתי .המחשבה שמשהו קרה לו בזמן שלא הייתי בקשר איתו מפחידה אותי זה כיאלו סיפור שנקטע באמצע שאין לו סוף אפילו לא נפרדתי ממנו כמו שצריך הוא פשוט נעלם ואולי טוב שכך כי אני אדם שלא אוהב פרידות אבל הרי לא הינו חייבים להיפרד יכלנו עדיין להיות בקשר זה רק אני עם ההתנהגות המטופשת שלי והתעלמות המפגרת שלו ואולי זה בכוונה ככה כדי שאני אבין שהוא לא בשבילי וכך יותר טוב שהוא לא לידי אבל זה רק ממשיך להכאיב לי והגעגועים האלה הורגים אותי הגעגועים האלה למבט לצחוק המפגר ולזלזול הזלזול בי שאף אחד עדיין לא זלזל בי וזה נגמר לפני שהספקתי באמת להכיר את מה שמאחורי הבועה .וככה כל לילה לפני שאני נרדמת הוא עולה לי במחשבה ואני מנסה להיגמל באמת שכן נראה לי אני צריכה למצוא מישהו אחר שיאהב אותי לשם שינוי ואולי לפעמים שיזלזל בי אבל שישאר לידי כל עוד אני זקוקה לו ואוהבת אותו . הוא תמיד נראה לי מרוחק ותמיד רציתי לפתוח אותו לגלות את כל מה שהוא מסתיר את כל מה שהוא מרגיש אבל את המפתח למנעול שלו לא מצאתי וכנראה אני גם לא אמצא לעולם וכנראה אני אמשיך כל הזמן לתהות אם הייתי אומרת שאני אוהבת אותו במקום כל מה שאמרתי לו אי פעם היה עוזר אולי משהו היה מתפתח כנראה אני אמשיך לתהות לעד אבל זה יהיה חייב להסתיים מתישהו והסוף לפחות אני מקווה יהיה מתוק ....