פרידה...

לפני חמש ימים החברה הכי טובה שלי עזבה את הארץ ....

ביום שהיא עזבה אני ועוד חברה בנו אליה להפרד וזה היה כל כך עצוב ממש התאפקתי לא לבכות גם עכשיו כשאני נזכרת בזה עולות לי הדמעות למה כל דבר טוב שקורה לי בחיים חייב להגמר... כשהיתי איתה ברגעים האחרונים אמרתי לעצמי כל הזמן זה הפעם האחרונה שתצחקי איתה תרכלי איתה שהיא תרד עלייך כל הזמן שאלתי את עצמי עם באמת הגיע הרגע לספר לה את כל מה שהיא לא יודעת עליי או שפשוט להביא לה את הבלוג הזה לקרוא בו אבל לא מצאתי את המילים ...כשנסעתי באוטבוס בחזרה הביתה שמעתי את מוזיקה בנגן שלי והיה שיר אחד שפעם כשהינו שרנו עליו קריוקי ונזכרתי בזה ופשוט הדמעות זלגו ובדרך כלל אני בנאדם חזק שלא בוכה מכל שטות אבל כשדברים כל כך טובים נגמרים אני פשוט לא יכולה שלא לפרוץ בבכי ביום אחרי שהיא נסעה כל מקום שהיתי בו בבית הספר הזכיר לי אותה וכל החברות שלי היו במין אבל כזה זה היה יום ממש עצוב חברה שלי אפילו בכתה אני עדיין ממש מתגעגעת אליה כל דבר שעובר עליי אני אומרת הלוואי והיא הייתה איתי עכשיו לפני כמה ימים חברה שלי אמרה למה שאת תתגעגעי אליה יש לך מלאא חברות אבל היתי בשוק ממה שהיא אמרה לי ולא ידעתי מה להגיד אבל אחר כך הבנתי ששום דבר לא יוכל להחליף אותה ובגלל זה אף חברה לא תמנע ממני להתגעגע אלייה. בנתיים כתבתי לה מלאא מכתבים באיי מייל אז אני מקווה שבהזדמנות הראשונה שתיהיה לה היא תקרא את זה ושזה יהיה כמה שיותר כי אני ממש מתגעגעת אליה...