היום היה לי יום ממש טוב יום כיפי כזה שעובר מהר למרות שימי שני עוברים לי ממש לאט תמיד אני כמו גראפילד שקם בבוקר ואומר כמה שהוא שונא ימי שני אבל היום זה היה שונה בשיעורים ניסיתי למצוא סיבות. הגעתי למסקנה שאולי בגלל שאכלתי ארוחת בוקר די גדולה דבר שבדרך כלל אני לא עושה. עד ששכחתי את נגר זה היה אולי היום הכי טוב מבחינת הזדמנויות לדבר איתו אבל אני החלטתי כבר שאני לא שמה עליו. אבל עדיין המחשבות שלי לפעמיים נודדות אליו. סתכלו כמה הזדמנויות היו לנו : 1. ישבתי בחוץ לבד כי שחררו אותי מוקדם מהשיעור וחיכיתי לחברה שלי ופתאום הוא יוצא מהכיתה אבל כמו שהוא עושה תמיד הוא התעלם והמשיך ללכת 2. בשיעור הבא ישבנו אחד מול השני וגם אז הוא לא עשה כלום 3. במסדרון היה קטע שהוא כמעט התנגש בי אבל הוא עצר ממש מולי אולי מילימטר לפני שהוא היה פוגע בי ובמשך כמה רגעים הינו ממש קרובים אבל לי לא היה את האומץ להרים את הראש ולהסתכל בו כי פחדתי שעוד פעם אתהב בו אבל הרגשתי שהוא כן הסתכל עליי.

אוף אני ממש רוצה לשכוח אותו אבל אני לא מצליחה כי הוא כל הזמן בסביבה בשיעור אחד שהוא ישב מולי הוא צייר כל מיני דברים ואחד מהדברים שהוא צייר היה שני האותיות הראשונות בשם שלי במחובר באנגלית ואני חותמת בשם שלי מחובר באנגלית אז אולי זה עוד רמז אני כבר לא יודעת הוא ממש מבלבל אותי .

עוד מעט הבגרות בלשון ואני מרגישה שאני לא יודעת כלום אני גם לא ממש מנסה ללמוד אוף למה למה למה זה קורה לי לפני בגרות דווקא לפני הבגרות אני זונחת את הלימודים

טוב אני כבר מאוד עייפה אז אני אלך לישון

לילה טוב לכל קוראי הבלוג שלי